אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16

0:00
0:00

הפרק 9

אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃
2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי׃
3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃
4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות׃
5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן׃
6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃
7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃
8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃
9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃
10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃
11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא׃
12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר׃
13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי׃
14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה׃
15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם׃
16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם׃
17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ׃
18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו׃
19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃
20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃
21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃
22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון׃
23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃
24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים׃
25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה׃
26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי׃
27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃
28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃
29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃
30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃
31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃
32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף׃
33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש׃